עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חיילת בת 20 מהחוף הדרומי במישור החוף
התגייסתי ללוחמה כי כאב לי באגו להיות פקידה שמכינה קפה
היום, שנתיים מאז שהתגייסתי, כואב לי בלב שאני רואה את הבית פעם בשבועיים
ועצם העובדה שאם לא הייתי לוחמת, הייתי יכולה להשתחרר בעוד שבועיים. אבל לא. חתמתי על שנתיים ו8.
לא מאמינה ב"לא יכול" יש רק "לא רוצה"
החיים יזיינו את כולנו ממילא, אז לפחות להנות מהדרך.
ואם מישהו החליק על השכל, ובא לו בטוב לשמוע מרמור 24/7 , אז בבקשה:
Eldana1960@gmail.con
חברים
love myselfLee.lea lIM ALMs.deathרק אל תפסיקו לנשום
wolf heartאחת שיודעתGod Is A Woman
נושאים
צבא  (5)
אהבה  (4)
זכרונות  (3)
מחשבות  (3)
ארוטיקה  (2)
חורף  (2)
רגשות  (2)
תשוקה  (2)
אלכוהול  (1)
הנאה  (1)
זוגיות  (1)
טיול  (1)
מטרות  (1)
סקס  (1)
עולם  (1)
שקט  (1)
משמעות החיים
•  הנאה תשוקה סקס
•  למידה חוכמה ידע
•  התקדמות השגת מטרות
•  אהבה רגישות הבנה
מאיפה הגעתי

השיכור האהוב שלי

13/01/2018 03:37
Anastasia
אהבה, אלכוהול, זכרונות, חורף
"אני מצטער, אבל רק כשאני שיכור יש לי את האומץ לדבר איתך." 

הוא אמר לי כשישבנו מחובקים על הספה הקטנה בדירה שלו, הוא מעביר אצבעות בשיער שלי, זה תמיד הדהים אותי איך ידיים כל כך גסות כמו שלו, יכולות להעניק את המגע הכי רך ועדין שנברא. 
אני מקופלת לכדור קטן לצידו, בתוך החיבוק שלו, ממש כמו פעם, לפני שלוש שנים. וכל העולם הופך להיות תפל וחסר משמעות, כשאנחנו מחובקים ככה בלילה חורפי קר. 

"אני כל כך אוהב אותך. את כל כך מדהימה. מגיע לך כל כך הרבה יותר ממה שאני מסוגל לתת לך." 

המילים האלה הדליקו בלב שלי ניצוץ קטן של תקווה, שכבה ונדה כשהוא הגה את המילים האחרונות של המשפט שלו. 
למה הוא לא מבין שאין לי צורך במשהו מעבר? למה הוא לא מבין שאין לי רצון למשהו מעבר? 

"אני יודע שאני שיכור. ואת יודעת שאני מדבר המון במצבים כאלה. ואני מודה, אני מפחד. אני רועד מפחד. זה למה אני לא מסוגל לתת לך להתקרב אלי יותר מדי." 

וכמה שזה אירוני, בחיי. כי עכשיו אני הכי קרובה אליו שאפשר, הוא רק לא מוכן להודות בזה. 

"אני כל כך רוצה עוד לילות כמו זה. נשבע לך. אני כל כך רוצה." הוא חוזר ואומר, ואני רק מחייכת בעיניים עצומות, חורטת את המילים שלו עמוק עמוק בתודעה שלי, ככה שתמיד אוכל לשלוף אותן החוצה ולהזכר בו כשהוא יהיה רחוק. והוא יהיה רחוק, אני יודעת, זה תמיד ככה. 
חורטת בזכרון שלי את המגע שלו, את ריח הגוף שלו, את הטעם של השפתיים שלו. 
את המבט הכנה בכחול העמוק של העיניים שלו. 

"אני אוהב אותך, אנה שלי, אני אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך. ותמיד אוהב אותך, המלאך שלי." 

הוא השיכור האהוב עלי, כי רק ככה כל החומות והמגננות שלו יורדות, ואני שוב רואה בו את אותו ילד בן 18 שהוא היה לפני 6 שנים, כשרק הכרתי אותו. לפני צוק איתן. לפני הכל. כשהוא עוד האמין בטוב שיש לעולם להציע. 

רֵײזָאIM ALedyaאחת שיודעת
אחת שיודעת
14/01/2018 14:39
כואב לראות איך יש לאנשים חומות מסביב ללב בלי סוף. שמה שהם רוצים באמת נימצא לידם והם לא מצליחים להגיע אליו.

וכשהוא פיכח ? לאיפה האהבה הזאת נעלמת?
Anastasia
14/01/2018 21:44
זה לא שהאהבה הזו נעלמת, זה שהוא מסתגר בתוך עצמו והודף את כולם החוצה, לא מוכן לתת לאף אחד להתקרב. כולל אותי.
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שדים ומלאכים

פעם, בתור ילדה, חלמתי על האביר שיגיע עם הסוס הלבן ויגרום לי להתאהב בו נואשות.
היום, אחרי שחוויתי שדים רכובים על מפלצות מהגהנום, במסווה של אבירים וסוסים לבנים, אני כבר לא מאמינה באביר.

אני צריכה את המפלצת שתצליח להשאיר אותי חסרת מילים.