עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חיילת בת 20 מהחוף הדרומי במישור החוף
התגייסתי ללוחמה כי כאב לי באגו להיות פקידה שמכינה קפה
היום, שנתיים מאז שהתגייסתי, כואב לי בלב שאני רואה את הבית פעם בשבועיים
ועצם העובדה שאם לא הייתי לוחמת, הייתי יכולה להשתחרר בעוד שבועיים. אבל לא. חתמתי על שנתיים ו8.
לא מאמינה ב"לא יכול" יש רק "לא רוצה"
החיים יזיינו את כולנו ממילא, אז לפחות להנות מהדרך.
ואם מישהו החליק על השכל, ובא לו בטוב לשמוע מרמור 24/7 , אז בבקשה:
Eldana1960@gmail.con
חברים
love myselfLee.lea lIM ALMs.deathרק אל תפסיקו לנשום
wolf heartאחת שיודעתGod Is A Woman
נושאים
אהבה  (4)
צבא  (4)
זכרונות  (3)
מחשבות  (3)
ארוטיקה  (2)
חורף  (2)
תשוקה  (2)
אלכוהול  (1)
הנאה  (1)
מטרות  (1)
סקס  (1)
רגשות  (1)
שקט  (1)
משמעות החיים
•  הנאה תשוקה סקס
•  למידה חוכמה ידע
•  התקדמות השגת מטרות
•  אהבה רגישות הבנה
מאיפה הגעתי
חודשיים
04/07/2018 11:44
Anastasia
אהבה, רגשות, שקט
כלום זמן. ברור לי.
בעבר גם הייתה לי מערכת יחסים שנמשכה כמעט שלוש שנים במצטבר. 
אבל בחודשיים האלה אני מרגישה יותר טוב ממה שהרגשתי עם האקס שלי כל השלוש שנים ההן. 

אני מרגישה על גג העולם והחלק היפה ביותר, זה שהאדמה לא רועדת מתחת לכפות הרגליים שלי. היא יציבה ובטוחה. 

2 תגובות
שבת בצהריים
28/05/2018 02:01
Anastasia
אהבה, זכרונות

אנחנו יושבים בסלון אצלו בבית, אין אף אחד בבית חוץ משנינו וזה כל כך כיף.

הוא חיבר את הסוני שלו לטלוויזיה בסלון ואני בזמן הזה מתעסקת בטלפון שלי.

אנחנו לא מרגישים צורך לדבר או לעשות משהו בכלל, כל אחד בשלו וטוב לנו ככה.

הוא יושב על הספה ואני חצי שוכבת עליו מכוסה עם שתי שמיכות ומזגן על 20 מעלות. 


נוח לי להיות איתו, אני רגועה איתו, שלווה, אני לא מרגישה על הקצה, לא מרגישה שאני צריכה להלחם כל הזמן במישהו.

יום שבת אחר הצהריים.

שקט וטוב לי.


עם כוס קפה ענקית בהשג יד, סיגריות ומאפרה, והבן זוג שלי. 


בן זוג.

כל כך כיף לי להגיד את הצמד מילים האלה.

 

יום שבת בצהריים ואני עם הבן זוג שלי.


כן, זה היה סוף שבוע מושלם.

0 תגובות
אין דבר כזה ללכת על בטוח
13/04/2018 18:32
Anastasia

השעה 1 בלילה, המוצב שוקק חיים.

הצעירים משחקים כדורעף עם רשת שהם אילתרו מרשת הסוואה שמצאו במכולה של הרס"פ. 

במטבח יש מוזיקה וקריוקי בהשתתפות הסמ"פ והמחלקה הוותיקה. 

זה ששומר בש.ג נהנה שאנשים באים לארח לו חברה, פתחו שם פק"ל קפה ואנשים הביאו כל מיני עוגיות ופיצוחים שהיו להם בתיקים ובארוניות. 

בפינת עישון יושבים כמה פליטים מכל המחלקות, אחד הבנים הוציא את הגיטרה שלו מהחדר ומנגנים עליה בתורות, גם מי שלא יודע לנגן, זוכה לנסות. 

אני מנסה להשתלב, והולך לי גם לא רע בכלל. 

אבל הרצון לבכות חזק ממני. 

אז אני הולכת לחדר ובדרך הדמעות כבר זורמות מעצמן. 

"תודה על הלילה ההוא מתוקה, היית מדהימה." ההודעה שהוא שלח לי לפני כמה שעות חקוקה חזק בראש שלי. זה לא מביא לי מנוחה. 

אני מרגישה שאין לי אוויר ומחליטה לבכות במקום בטוח יותר, התא במקלחות.

אז אני מתארגנת והולכת לשם. 

פותחת את זרם המים שלהפתעתי, הוא חזק ואפילו יש מים חמים על גבול הרותחים. אז אני עומדת שם ובוכה. 

חשבתי שהפעם זה יהיה שונה. אבל זה לא. וזה חרא.

דרך זרם המים שמעתי את הצעקות מהחנייה שבה משחקים כדורעף, ושמעתי את המוזיקה מהמטבח. 

ולמה אני לא מצליחה להנות כמוהם? 

סיימתי והתלבשתי.

התפללתי שאולי יש לי קליטה בחור גהנום הזה שנקרא מוצב, והייתה. 

אז צלצלתי אל ל' 

הערתי אותו משינה אבל הוא בכל זאת קם ונתן לי לבכות. 

"איך אתה מסוגל? איך כולם מסוגלים?"

"כי אין דבר כזה ללכת על בטוח. זה לא קיים. ומי שמאמין בזה, אז הוא ילד טיפש שעדין לא למד כלום בחיים." 

"אבל נמאס לי שכואב לי כל הזמן! ל' אתה לא מבין! נמאס לי!" אני כמעט צועקת ונחנקת מהדמעות של עצמי. 

"אני מבין אותך. גם לי נמאס. אז מה? אז בואי נבנה בית מקרטון ונרפד אותו מבפנים. עדיף?" 

"כן! לא! לא יודעת. אתה שואל שאלות קשות." הבכי שלי נרגע ורק הדמעות המשיכו בשקט בדרכן למטה. 

הוא צחק ואני חזרתי לבכות.

"ששש הכל טוב, אני מצטער. את פשוט מצחיקה ככה. בוכה בלי שום סיבה הגיונית." הוא אומר ואני עדין שומעת את החיוך בקול שלו. 

"סעמק. הלוואי והייתי יכולה פשוט להגיד פאק איט ולהתכוון לזה." 

"אני מבין אותך. באמת"

"תודה ל', סליחה שהערתי אותך." אמרתי לו וכבר היה לי חיוך קטנטן על הפנים בעצמי. 

"אני שומע מוזיקה מהקו שלך, מנחש שעושים שם קריוקי?" 

"כן."

"לכי לשם, תצטרפי ותהני."

"טוב."

"יאללה לילה טוב קופה."

"לילה טוב ילד זבל."

 

הוא צודק. ואני גם לא מבינה, במבט לאחור, למה בכיתי ככה. אבל הייתי צריכה את זה כנראה. 

הבחורה שלו באמת זכתה בלוטו כאן. 

אולי יבוא היום שגם אני אזכה בלוטו כמוהה.



1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שדים ומלאכים

פעם, בתור ילדה, חלמתי על האביר שיגיע עם הסוס הלבן ויגרום לי להתאהב בו נואשות.
היום, אחרי שחוויתי שדים רכובים על מפלצות מהגהנום, במסווה של אבירים וסוסים לבנים, אני כבר לא מאמינה באביר.

אני צריכה את המפלצת שתצליח להשאיר אותי חסרת מילים.