עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

חיילת בת 20 מהחוף הדרומי במישור החוף
התגייסתי ללוחמה כי כאב לי באגו להיות פקידה שמכינה קפה
היום, כמעט שנתיים מאז שהתגייסתי, כואב לי בלב שאני רואה את הבית פעם בשבועיים
ועצם העובדה שאם לא הייתי לוחמת, הייתי יכולה להשתחרר בעוד 4 חודשים. אבל לא. חתמתי על שנתיים ו8.
לא מאמינה ב"לא יכול" יש רק "לא רוצה"
החיים יזיינו את כולנו ממילא, אז לפחות להנות מהדרך.
ואם מישהו החליק על השכל, ובא לו בטוב לשמוע מרמור 24/7 , אז בבקשה:
Eldana1960@gmail.con
חברים
love myselfLee.lea lIM ALMs.deathרק אל תפסיקו לנשום
wolf heartאחת שיודעתGod Is A Woman
נושאים
צבא  (4)
אהבה  (3)
זכרונות  (3)
מחשבות  (3)
ארוטיקה  (2)
חורף  (2)
תשוקה  (2)
אלכוהול  (1)
הנאה  (1)
מטרות  (1)
סקס  (1)
משמעות החיים
•  הנאה תשוקה סקס
•  למידה חוכמה ידע
•  התקדמות השגת מטרות
•  אהבה רגישות הבנה
מאיפה הגעתי
אני עדין אוהבת אותך
16/04/2018 20:53
Anastasia
אהבה, זכרונות

והנה אני שוב יושבת ונזכרת ברגעים קטנים כגדולים. 

כשהגשם תפס אותנו באמצע הרחוב, אז תפסת את היד שלי ורצת מתחת לגג של אחד הבניינים, עמדנו מחובקים שם במשך שעה שלמה והסתכלנו על הגשם שוטף את הרחובות. 

בפעם הראשונה שיצאנו, ואכלת את הכריך המוזר הזה שאני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו, נישקת אותי ואמרתי "איכ" מהטעם שנשאר לך בפה ואתה התחלת להתגלגל מצחוק. אז הפעם אני נישקתי אותך. 

כשהלכנו לחוף באמצע הלילה, סתם ככה בלי סיבה, אני הלכתי ודיברתי ולא שמתי לב שנשארת מאחור, עד שרצת אלי, חיבקת אותי מאחורה והנפת אותי באוויר, גרמת לי לבהלה זמנית וזה הצחיק אותך, איימתי שאני אהרוג אותך ואמרת שאני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה, כי אני אוהבת אותך יותר מדי. 

בפעם הראשונה שהתעוררנו ביחד בבוקר, שאלתי איך אתה מרגיש וענית שאתה מרגיש מדהים, שאתה חי ולא סתם קיים. 

בפעם הראשונה שחקרת את הגוף שלי, אחרי שידעת מה עברתי לפני כן ואת הצלקות שנשארו לי. תמיד שאלת אם זה בסדר, לפני כל תנועה שעשית, ביקשת את הרשות שלי. וכשראית שהיססתי, הלכת אחור. "בזמן שלך אהובה שלי" אמרת ונישקת אותי על הראש. 

כשהגעתי למצב שאני יכולה ליישר מבט לתוך הכחול המטורף של העיניים שלך ולהגיד בלי לחשוב פעמיים "אני רוצה אותך. עכשיו." והיית מרים אותי עם יד אחת ועם השניה קורע ממני את הבגדים. ושנינו היינו צוחקים. 

כשהיה לי האנגאובר, אתה כיבית את כל האורות בדירה שלך ונתת לי פשוט להניח את הראש על הכתף שלך ולא הוצאת מילה, רק ליטפת אותי עם אצבעות גסות מלאות בעדינות ולקחת את כל הכאב. 

 

אני נזכרת בכמה שאהבנו. 

בכמה שאתה אהבת אותי. 

בכמה שאני אהבתי אותך.

 

ואני לא מסוגלת להזכר בכלל ברע שהיה, כי הוא היה שולי כל כך. 

וזה עדין לא עבד.

 

אהוב שלי. אני עדין אוהבת אותך. עם כל נשימה שהריאות שלי דורשות, אני מרגישה את זה חזק יותר ויותר. 

 

מלאך שלי, בבקשה, תחזור.


0 תגובות
אין דבר כזה ללכת על בטוח
13/04/2018 18:32
Anastasia

השעה 1 בלילה, המוצב שוקק חיים.

הצעירים משחקים כדורעף עם רשת שהם אילתרו מרשת הסוואה שמצאו במכולה של הרס"פ. 

במטבח יש מוזיקה וקריוקי בהשתתפות הסמ"פ והמחלקה הוותיקה. 

זה ששומר בש.ג נהנה שאנשים באים לארח לו חברה, פתחו שם פק"ל קפה ואנשים הביאו כל מיני עוגיות ופיצוחים שהיו להם בתיקים ובארוניות. 

בפינת עישון יושבים כמה פליטים מכל המחלקות, אחד הבנים הוציא את הגיטרה שלו מהחדר ומנגנים עליה בתורות, גם מי שלא יודע לנגן, זוכה לנסות. 

אני מנסה להשתלב, והולך לי גם לא רע בכלל. 

אבל הרצון לבכות חזק ממני. 

אז אני הולכת לחדר ובדרך הדמעות כבר זורמות מעצמן. 

"תודה על הלילה ההוא מתוקה, היית מדהימה." ההודעה שהוא שלח לי לפני כמה שעות חקוקה חזק בראש שלי. זה לא מביא לי מנוחה. 

אני מרגישה שאין לי אוויר ומחליטה לבכות במקום בטוח יותר, התא במקלחות.

אז אני מתארגנת והולכת לשם. 

פותחת את זרם המים שלהפתעתי, הוא חזק ואפילו יש מים חמים על גבול הרותחים. אז אני עומדת שם ובוכה. 

חשבתי שהפעם זה יהיה שונה. אבל זה לא. וזה חרא.

דרך זרם המים שמעתי את הצעקות מהחנייה שבה משחקים כדורעף, ושמעתי את המוזיקה מהמטבח. 

ולמה אני לא מצליחה להנות כמוהם? 

סיימתי והתלבשתי.

התפללתי שאולי יש לי קליטה בחור גהנום הזה שנקרא מוצב, והייתה. 

אז צלצלתי אל ל' 

הערתי אותו משינה אבל הוא בכל זאת קם ונתן לי לבכות. 

"איך אתה מסוגל? איך כולם מסוגלים?"

"כי אין דבר כזה ללכת על בטוח. זה לא קיים. ומי שמאמין בזה, אז הוא ילד טיפש שעדין לא למד כלום בחיים." 

"אבל נמאס לי שכואב לי כל הזמן! ל' אתה לא מבין! נמאס לי!" אני כמעט צועקת ונחנקת מהדמעות של עצמי. 

"אני מבין אותך. גם לי נמאס. אז מה? אז בואי נבנה בית מקרטון ונרפד אותו מבפנים. עדיף?" 

"כן! לא! לא יודעת. אתה שואל שאלות קשות." הבכי שלי נרגע ורק הדמעות המשיכו בשקט בדרכן למטה. 

הוא צחק ואני חזרתי לבכות.

"ששש הכל טוב, אני מצטער. את פשוט מצחיקה ככה. בוכה בלי שום סיבה הגיונית." הוא אומר ואני עדין שומעת את החיוך בקול שלו. 

"סעמק. הלוואי והייתי יכולה פשוט להגיד פאק איט ולהתכוון לזה." 

"אני מבין אותך. באמת"

"תודה ל', סליחה שהערתי אותך." אמרתי לו וכבר היה לי חיוך קטנטן על הפנים בעצמי. 

"אני שומע מוזיקה מהקו שלך, מנחש שעושים שם קריוקי?" 

"כן."

"לכי לשם, תצטרפי ותהני."

"טוב."

"יאללה לילה טוב קופה."

"לילה טוב ילד זבל."

 

הוא צודק. ואני גם לא מבינה, במבט לאחור, למה בכיתי ככה. אבל הייתי צריכה את זה כנראה. 

הבחורה שלו באמת זכתה בלוטו כאן. 

אולי יבוא היום שגם אני אזכה בלוטו כמוהה.



1 תגובות
תן לי לרקוד
07/04/2018 02:11
Anastasia

האלכוהול רץ לי בגוף

הלב דוהר על מאתיים

השיער שלי מתנופף לכל הכיוונים, התלתלים שלפני כן עמדתי מול המראה ועיצבתי במשך כמעט שעתיים, מקפצים עם כל תנועה שלי

חיוך ענק על הפנים שלי

אני צוחקת בלי סוף

המוזיקה הרועשת של המקום מרעידה לי את הגוף

הנעלי עקב מרגישות כמו נעלי ספורט

החצאית מיני מתרוממת מידי פעם

כל כמה שניות מישהו אחר מושך אותי לרקוד איתו

ריחות של בשמים שונים ואלכוהול מרקדים אצלי באף

ואלוהים הם יודעים לרקוד

ואני מביאה להם להוביל

להרים ולסובב אותי 

אבל אני גם קצת משחקת בהם

ארבעה מנסים, בוחרת אחד מהם, דוחפת אותו ועוברת לשני

הם נהנים

וגם אני

 

תן לי לרקוד

להתפרע

לצאת מגבולות המסגרת של החיים שלי

 

הידיד שאיתו הגעתי מסתכל במבט מגונן

ברור לי שאני יכולה לעשות כל דבר בראש שלי

ויש מי שיקום ויגן אם משהו יצא מגבול הטעם הטוב

 

הייתי יכולה גם פשוט לרקוד איתו

אבל הוא לא רוקד. פעם הוא רקד. אבל כבר לא

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שדים ומלאכים

פעם, בתור ילדה, חלמתי על האביר שיגיע עם הסוס הלבן ויגרום לי להתאהב בו נואשות.
היום, אחרי שחוויתי שדים רכובים על מפלצות מהגהנום, במסווה של אבירים וסוסים לבנים, אני כבר לא מאמינה באביר.

אני צריכה את המפלצת שתצליח להשאיר אותי חסרת מילים.